ההיסטוריה של הקמפו

תחום רפואת הצמחים ביפן נראה כבר בימי הסמוראים בעיסוק ע״י המשכילים באותה תקופה ומאז הלך ושגשג יותר ויותר באופנים שונים ואף מפתיעים.

במהלך המאה החמישית והשישית הושפעה יפן מהידע הסיני שהועבר אליה דרך קוריאה.

במאה השביעית, קיסר יפן שאף לשגשוג הרפואה בארצו ושלח רופאים יפנים לסין ללמוד ולהעמיק את הידע על פי הרפואה הסינית.

כאשר חזרו הביאו איתם ידע רב שאף כלל גם ידע בבודהיזם ואופן שיטת הלימוד והעבודה של תחום הרפואה הסינית אשר היה נהוג בזמנו בסין.

לימודי הרפואה ביפן נשמר כמעט בלבד לצאצאי משפחות הרופאים. במידה והיה מקומות פנויים, יכלו להצטרף לתוכנית נבחרי העם אשר הוכיחו חכמתם הרבה.

תקופת ההכשרה היתה ארוכה ונמשכה לפעמים עד תשע שנים. ההכשרה כללה מבחנים תקופתיים קשים אבל הבטיחה משרות נכבדות בממשל לאלו אשר הצליחו לעבור אותה בהצלחה.

גילאי הסטודנטים לתוכמית הרפואה היו בד״כ בין 13 ל- 16 כאשר סך הכל מספר הרופאים שהוכשרו בכל מחזור של רפואת צמחים (קמפו) היו 40 סיודנטים לעמת 20 סטודנטים לדיקור בלבד.

עם השנים, אבחנת הדופק והלשון התפתחו לעומק בסין כאשר מנגד פותחה ביפן אבחנת הבטן.

אבחנת הבטן ביפן התפתחה בעיקר בתקופת ״אדו״ (1603-1867). כאשר כנראה הומצאה תחילה ע״י המטפל ״ג׳וקה טקדה״ (Joka Takeda 1568-1600).

אבחנות הבטן התפתחו בשני מישורים: התחום הדיקור ובתחום הצמחים בנפרד.

— אבחנת בטן בתחום תורת הדיקור על פי בי״ס ״מובן״ (Mubun) כאשר הטיפול נעשה בד״כ בבטן עצמה באיזור הפתלוגיה שנמצאה.

— אבחנת בטן בתחום תורת הצמחים וכאן בעצם זה התחלק לשני בתי ספר:

בי״ס על פי שיטת ״גוסיהה״ (Goseiha) שנוסד ע״י ״דוסן מנסה״ (Dosane Manase-1507-1594). דוסן מנסה שהה כשניים עשר שנים בסין בלימוד תורת ה- yin-yang וחמשת האלמנטים. בי״ס גוסיהה ביסס את רישומי הפורמולות שלו על פי אבחנת בטן אך בשימוש חזק באבחנת דופק ואבחנת גוף כמו בתורת המרדיאנים.

בי״ס ״קוהוהה״ (Kohoha) אשר אינו מתייחס כלל לתורת המרדיאנים ובעצם חזר לעיסוק בקלסיקה הסינית המבוססת על הספרים: “shanghanlun” ו- “jinguiyaolou”. שיטה זו הוצעה תחילה ע״י מטפל בשם ״גני נגויה״ (Geni Nagoya-1629-1696) ואח״כ בוססה ע״י מטפל בשם ״טודו יושימסו״ (Todo Yoshimasu 1702-1773) אשר נודע בפרגמטיות הטיפולית שלו ובאבחנת הבטן הפורצת דרך.

שאחד המטפלים הגדולים בתקופה המודרנית הוא המטפל ״קייסטצו אוצקה״ (Keisetsu Otsuka 1900-1980). אוטסקה ביסס את אבחנותיו על פי תורת ה״Kohoha״.

אוטסקה נחשב למטפל מאוד מוערך ובעל שם עולמי, הוא טיפל במספר אנשים רב ואף פרסם מספר ספרים, כאשר אחד הדומיננטים מבינהם הוא: “Kampo: A Clinical Guide to Theory and Practice” אשר היווה חלק חשוב בתקופת ה״רנסאנס״ של קמפו שלאחר מלחמת העולם השנייה.

לאורך השנים פותחו מספר תאוריות של אבחנת בטן, הן בתחום הדיקור והן בתחום הצמחים.

לכל תאורטיקן בתחום היתה מפת בטן משלו אשר הסתמך עליה ולרובם היתה מפה מעט שונה אחת מהשניה. בשנת 1800 חי מטפל בשם ״אינבה״ (Bunrei Inabe) אשר כתב ספר בשם ״תמונות יוצאות דופן של אבחנת בטן״ (Fukusho Kiran) אשר שם סיקר מספר רב של אבחנות בטן שונות של פורמולות מה-shanghanlun. העבודה הקליניקת של אינבה תרמה ידע רב ונתנה השראה למטפלים רבים.

תורת ה״קוהוהה״ מתארת אבחנת בטן לא פשוטה למדי, אוסף של רפלקסים בבטן הנבדקים ברמות רגישות שונות ונלקחים בחשבון על מנת לקבוע את פורמולת הטיפול הנדרשת למטופל.

הפורמולות בתורה זו מבוססות בעיקר על הקלסיקה של ה- Shanghanlun אך גם ישנה התייחסות לספר: Jinguiyaolou.  

לדוגמה, רגישות מתחת לצלעות בצד ימין שייך למשפחת הפורמולות Chai hu.

 

במהלך המאה ה- 19, ממשלת יפן החליטה להכיר רק את הרפואה המערבית אשר הגיעה מגרמניה כחלק מהמודרניזציה והנטייה למערב, מה שהביא לירידת העיסוק בתורת הקמפו. אך עדיין לא מנע ממטפלי קמפו להמשיך לעבוד בצורה פרטית בתחום.

במאה ה-20, רפואה המסורתית הסינית התגלתה למערב בגדולתה בייחוד ע״י ביקורו החיובי של ניקסון בסין בשנת 1972 וכבר בשנת 1976 הוכנס שימוש הקמפו כחלק אינטגרלי של חברות הביטוח ביפן.

בשנת 1993 התפרסם מאמר אשר הראה ש- 70% מכלל הרופאים היפנים (200,000) רושמים פורמולות קמפו בצורה סדירה למטופליהם כאשר קרוב ל – 100% מרופאי הילדים והגינקולוגיה נתנו פורמולות קמפו.

בשנים האחרונות נכנס עיסוק הקמפו ביפן תחת החוק לרופאים בלבד.

לכן, קיימת חובת ההוכחה המחקרית של יעילות הפורמולות למצבים שונים של חולי.

בשנים האחרונות נעשים אין ספור מחקרים על הפורמולות הסיניות הקלסיות ועל מספר פורמולות יפניות.